כתר אחזקות בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצוייםלפני כב' השופט איתן אורנשטיין

פסק דין

1. כללי

לפניי ערעור לפי תקנה 12א לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973, על החלטת ועדת ערר מס רכוש וקרן פיצויים - אזור תל אביב (להלן: "הוועדה") מיום 28.3.12, המורה על דחיית תביעת המערערת לפיצויים, בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה (להלן: "ההחלטה").

2. עיקר הדברים

המערערת נמנית על קבוצת כתר פלסטיק, הפועלת בישראל ובחו"ל, ולה, בין היתר, ארבעה מפעלים בעיר כרמיאל (להלן: "המפעלים"). במהלך מלחמת לבנון השנייה, שתחילתה ביום 12.7.06 וסיומה ביום 14.8.06 (להלן: "המלחמה"), הייתה נתונה העיר כרמיאל תחת מתקפת טילים. בנסיבות אלה, נאלצה המערערת לצמצם את פעילותה במפעלים. במקביל, אירעו פגיעות טילים גם באזור מפרץ חיפה, סמוך למפעל "כרמל אולפינים", המייצר חומרי גלם לצרכי המערערת (להלן: "הספק" או "כרמל אולפינים"). לעמדת המערערת, כתוצאה מהשבתת מפעל כרמל אולפינים, הופסקה, לטענתה, חלק מאספקת חומרי הגלם הדרושים לייצור מוצריה, ומבלי שנמצא מקור חלופי לחומרי הגלם, וגם בכך היה כדי למנוע את המשך הייצור.

נוכח האמור, הגישה המערערת ביום 4.12.06, תביעה למשיב, לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב המלחמה. המשיב קיבל את תביעת המערערת בחלקה, ושולם לה פיצוי בסך שלושה מיליון ₪. הפיצוי שולם בהתאם לתקרה המתחייבת לפי הגדרה של "מסלול מחזורים" לניזוק רגיל, בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה) התשס"ו – 2006 (להלן: "התקנות").

המערערת סברה שהסכום ששולם, אינו מלוא המגיע לה, ומשכך הגישה ביום 28.5.10 ערר על החלטת המשיב לוועדה. בערר, העלתה המערערת שתי טענות:

טענתה העיקרית של המערערת לפני הוועדה הייתה שיש לראות בכל אחד מהמפעלים כ"עסק", כהגדרתו בתקנות, דבר המזכה את בעליו בפיצוי מרבי של 3 מיליון ₪, לכל עסק. לעומתה, טען המשיב, כי המערערת היא ישות אחת, שכל המפעלים חוסים תחתה, וכי הפיצול למספר מפעלים, אינו מקנה הכרה בכל אחד מהם כ"עסק", ומכאן שהפיצוי המרבי הקבוע בתקנות הינו לכל המפעלים יחדיו. ועדת הערר דחתה את עמדת המערערת וקיבלה את זו של המשיב. המערערת בחרה שלא להשיג על טענה זו במסגרת הערעור שלפניי, ומשכך שאיני נדרש לטענה.

טענתה החלופית של המערערת, שאף היא נדחתה על ידי הוועדה, הייתה שיש לראותה כמי שזכאי לפיצוי במעמד של "ניזוק מיוחד", כהגדרתו בתקנות. קרי, ניזוק שהספק העיקרי של עסקו ניזוק עקב המלחמה, ולא ניתן היה לקבל חומרי גלם מספק אחר. בהקשר זה טענה המערערת כי כרמל אולפינים היא הספק העיקרי שלה, המייצרת עבורה, בין היתר, חומר גלם הידוע בשם "ראנדום", (להלן: "ראנדום"), המשמש לייצור מוצרי פלסטיק שקופים. הראנדום אותו רוכשת המערערת, מיוצר במפעל של כרמל אולפינים במפרץ חיפה, שנפגע בעת המלחמה, מפגיעה ישירה של טיל. בנסיבות אלה נטען, כי לא הייתה יכולת לכרמל אולפינים לספק לה את הראנדום, כי לא אותר ספק חליפי לראנדום, ומשכך היא באה בגדר "ניזוק מיוחד" כלשון התקנות, המזכה אותה בפיצוי לפי התקנות. ככל שכך הוא, זכאית המערערת המסווגת לצורך התקנות, לפי "מסלול מחזורים", ולא לפי "מסלול מחזורים מורחב", לפיצוי בסך של 6,922,509 ₪. הואיל ושולם לה סך 3,000,000 ₪, אזי היא זכאית להפרש בסך 3,922,509 ₪.

המשיב טען לפני הוועדה כי אין לראות את המערערת כניזוק מיוחד לפי התקנות, שכן כרמל אולפינים אינה הספק העיקרי שלה, כי ניתן היה לאתר ספק אחר לראנדום ועוד.

3.החלטת הוועדה

הוועדה דחתה את עמדת המערערת. הוועדה קבעה כי לצורך עמידה בתנאי של "ניזוק מיוחד", על הניזוק להוכיח שלושה תנאים: מיהו הספק העיקרי שלו, כי הספק העיקרי נפגע עקב המלחמה, וכי לא היה לו ספק זמין אחר. הוועדה סברה כי המערערת עומדת בשני התנאים הראשונים, אך כשלה בהוכחת התנאי שאין לה ספק חלופי זמין. לעניין המבחן השלישי, פרשה הוועדה את התקנות באופן שעל הניזוק התובע פיצוי להוכיח כי הוא לא מצא ספק אחר לכל חומרי הגלם שאותו ספק עיקרי ייצר עבורו. כך, שאם לא ניתן היה למצוא מקור חלופי רק לחלק מחומרי הגלם של אותו ספק, משמע שליתר חומרי הגלם של אותו ספק, ניתן היה למצוא מקור. לפי שיטת הוועדה, הואיל והראנדום הווה רק 10% מחומרי הגלם שהמערערת רכשה מכרמל אולפינים, הרי שהמערערת מצאה ספק חלופי ליתר חומרי הגלם שלה, כך שיכולה הייתה לייצר 90% ממוצריה, באופן שאינו מזכה אותה בפיצוי של "ניזוק מיוחד". עוד נקבע כי לא הוכח שאי אפשר היה להשיג ראנדום מספק חלופי; המערערת אישרה כי בדקה רק 30 ספקים מכלל 300 הספקים הפוטנציאליים, המייצרים ראנדום ובכך אין סיפק, שכן שומה היה עליה לבדוק לפחות 250 יצרנים. עוד קבעה הוועדה כי היא מתקשה להאמין למערערת שלא דאגה שיהיה לה ספק אחר בעולם לייצור חומר גלם כה חיוני למפעלה של המערערת.

4.טענות הצדדים בערעור

כאמור, המערערת זנחה את טענתה העיקרית לפני הוועדה, באשר להיותה זכאית לפיצוי עבור כל אחד מארבעת מפעליה בכרמיאל, והתמקדה בטענתה החלופית בדבר הכרתה כניזוק מיוחד.

לעמדת המערערת, שגתה הוועדה בפרשנות לתקנות שכן, לצורך הכרה בניזוק מיוחד, די כי לא היה ספק חלופי אחר לחומר הגלם, חלף הספק העיקרי של הניזוק, גם אם לא מדובר באי אספקת כל חומרי הגלם של אותו ספק. לשיטת המערערת, טעתה הוועדה עת הוסיפה תנאי רביעי, יש מאין לתקנות, לפיו על הניזוק להוכיח שנגרם לו נזק בשיעור של 100%, כתוצאה מפגיעת הספק העיקרי שלו, ולא די בנזק בשיעור קטן מ- 100%, כתנאי לקבלת פיצוי. עוד נטען כי שגתה הוועדה בקביעתה שהיה ניתן למצוא ספק חלופי, מ-300 הספקים ברחבי העולם, ולא די היה בבדיקת 30 ספקים אחרים. לשיטת המערערת, הבדיקה שבוצעה על ידה עונה על מבחן הסבירות, לפי כללים סטטיסטיים מקובלים. בהקשר זה נטען כי הוועדה לא התייחסה לעדותו של דר' שוסטר, הכימאי הראשי של המערערת, לפיה הראנדום, הינו בעל תכונות מיוחדות של שקיפות, ושייצורו על ידי כרמל אולפינים נעשה בהתאמה לקווי הייצור של המערערת. בנוסף טוענת המערערת כי בחינה נוספת של ספקים אפשריים אינה עולה בכדי היתכנות כלכלית.

המשיב טוען כי דין הערעור להידחות על הסף שכן ההחלטה קבעה ממצא עובדתי, לפיו המערערת אינה עונה על הגדת ניזוק מיוחד, ואין מדובר בערעור על שאלה משפטית, שרק אז ניתן לערער לבית המשפט. המשיב חולק על עמדת המערערת לפיה הוסיפה הוועדה תנאי רביעי להגדרת ניזוק מיוחד, ולדעתו, לכל היותר, מדובר בפרשנות של הוועדה לתקנות. לגופו, המשיב טוען שצדקה הוועדה בפרשנותה להגדרת ניזוק מיוחד. המשיב מוסיף וטוען כי המערערת לא הוכיחה כי כרמל אולפינים הינו הספק העיקרי ושלא היה לה ספק חלופי זמין, כנדרש בתקנות.

דיון והכרעה

5.מהות המחלוקת נשוא הערעור: פרשנית או עובדתית

השאלה הראשונה הדרושה להכרעה, הינה האם עסקינן בערעור על ממצאים עובדתיים, שאז אין מקום לערעור, בהבדל משאלה משפטית המקנה אפשרות ערעור. לעניין זה אפנה לתקנה 12א.(א) לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973, המורה:

"על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בבעיה משפטית, לבית המשפט המחוזי תוך 30 ימים מיום שהובאה ההחלטה לידי המערער".